ההחלטה באיזה מוצר פנסיוני לחסוך לשנים שלאחר הפרישה לפנסיה, היא אחת ההחלטות הכלכליות המשמעותיות שבחיינו. ממה מורכב החיסכון הפנסיוני? מהם אפיקי החיסכון הקיימים, מה ההבדלים ביניהם, ועל מה יש לשים דגש בבחירת הגוף שינהל את כספי הפנסיה שלנו?

החיסכון הפנסיוני, אשר מבטיח את עתידנו הכלכלי לאחר הפרישה לפנסיה, מורכב משלושה רבדים:

רובד ראשון: ביטוח לאומי – קצבת זקנה

קצבה מטעם ביטוח לאומי, לה זכאי כל מי שהגיע לגיל פרישה ואשר היה תושב המדינה למעלה מ-10 שנים, ללא קשר להכנסתו. על פי חוק גיל הפרישה לפנסיה, זכאי המבוטח לפרוש מעבודתו בשל גילו: בגיל 67 לגבר ובגיל 64 לאישה.
סכום קצבת הזקנה הבסיסית החודשית ליחיד היא 1,306 ש"ח (החל ב- 01.08.2009) ולזוג (הקצבה לזוג מורכבת מקצבה ליחיד וכן תוספת בעבור בת זוג) – 1,959 ש"ח (החל ב- 01.08.2009) . אם שני בני הזוג, כל אחד בנפרד, עונים על תנאי הזכאות לקצבת זקנה, יקבל כל אחד מהם קצבה ליחיד.

רובד שני: חיסכון פנסיוני מוסדי – קופות גמל, קרנות פנסיה וביטוחי מנהלים

החל משנת 2008 החסכון הפנסיוני הפך לחובה. כל עובד שכיר וכל מעסיק חייבים להפריש חלק מהשכר לטובת החסכון הפנסיוני. אפיקי חסכון פנסיוני בהם ניתן לצבור כספי הפנסיה לשנים אחר הפרישה:
קרנות פנסיה החדשות
ביטוחי מנהלים
קופות גמל
קרנות פנסיה הותיקות (לעובדים שהצטרפו לקרן לפני 1995) פנסיה תקציבית (לעובדי המדינה ומגזר הציבורי) בנוסף לחסכון הפנסיוני רשאי העובד לרכוש כיסויים נוספים: ביטוח אובדן כושר העבודה/פנסיית נכות-מאפשר למבוטח שכושר עבודתו נפגע באופן מלא או חלקי לקבל קצבה חודשית בהתאם לדרגם נכותו.
ביטוח מפני מוות/פנסיית שארים-מאפשר למוטבים או יורשים החוקיים לקבל סכום חד פעמי או קצבת שארים לאחר מותו של העובד.
מדינת ישראל מעודדת את החיסכון לגיל הפרישה, לכן על כספי החיסכון הפנסיוני חלות הטבות מס שונות, שאינן חלות על אפיקי חיסכון אחרים.

רובד שלישי: חיסכון פרטי

החיסכון הפרטי מורכב מכספים שכל אחד חוסך באופן עצמאי (תוכנית חסכון, יתרת עו"ש וכו…), כספים אלה אינם זכאים להטבות מס.